פסק-דין בתיק ע"א 1452/07

זהו ערעור על החלטת רשם בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ש' ברוך) מיום 5.2.07, אשר דחה את בקשת המערערים בתיקי בש"א 25948/06 ו-26775/06 בת"א 2635/06, והותיר בתוקף וללא שינוי את צו העיקול הזמני, אשר ניתן במעמד צד אחד ביום 13.12.06  (להלן: " ההחלטה").

1.                    רקע

(א)                בין המערערים לבין המשיבים נכרת הסכם למכירת זכויות המערערים בבית ברחוב הרצל 33 ביהוד, הידוע כחלקה 103 בגוש 6694 (להלן: " ההסכם"
ו-" הנכס", בהתאמה).

(ב)                 לאחר חתימת ההסכם התחוור למשיבים לטענתם שהנכס נבנה בניגוד להיתר הבניה, תוך חריגות והצגת מצג שווא לרשויות. כמו-כן התגלו בנכס פגמים שונים. הכל בניגוד להסכם.

(ג)                  המשיבים פנו לבית המשפט ועתרו לקבלת סעד הצהרתי, שלפיו - בטל ההסכם וכי על המערערים להשיב את כל התשלומים ששולמו להם מכוחו ולפצותם.

(ד)                 בד בבד עם הגשת התביעה הגישו המשיבים בקשה (בש"א 25948/06) למתן צו עיקול על נכסי המערערים עד לשווי 2,600,000 ש"ח.

(ה)                ביום 13.12.06 נעתר בית המשפט לבקשתם והורה על הטלת עיקול על הנכסים הבאים: זכויות המערערים בנכס ברחוב טננבאום 10 ו-14 ביהוד, הידוע כחלקה 229 בגוש 6727; זכויות המערערים במניות חברת עיני סוכנות לביטוח בע"מ; זכויות המערערים בשני כלי רכב; ועל כל הנכסים, הכספים והזכויות השייכים או המגיעים למערערים אצל 35 מחזיקים. כן ניתן צו הגבלת שימוש בנכס.

(ו)                  המערערים הגישו בקשה (בש"א 26775/06) לביטול העיקול הנ"ל, וביום 5.2.07  ניתנה ההחלטה הדוחה את הבקשה. מכאן הערעור.

2.                    החלטת הרשם

(א)                הרשם הנכבד קבע שהתמלאו שני הקריטריונים לבחינת הצורך בהטלת עיקול - קיום ראיות מהימנות לכאורה לביסוס התביעה, וקיומו של חשש סביר, כי אי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין.

(ב)                 הרשם הנכבד ציין אף, כי נתגלעו שתי מחלוקות מרכזיות בנושא דיוננו: מחלוקת מעין משפטית - בשאלת האחריות לבחינת התאמת מצבו התכנוני של הנכס להיתר הבניה, ומחלוקת עובדתית - באשר לאופי המצג שהציגו המערערים למשיבים עובר לחתימה על ההסכם.

במחלוקת העובדתית, קבע הרשם, שבשלב הנוכחי נחזית גרסת המשיבים כסבירה יותר. משלא נדונה סוגיית צירוף היתר הבנייה להסכם ובשל קיומן של הצהרות סותרות בסוגיה זו, נראה, כי כפות המאזניים נוטות לטובת גרסת המשיבים. כך גם באשר לטענתם של המשיבים שהמערערים מסרו לרשויות הצהרה כוזבת בעניין תוספת הבנייה, שהיבטים שלה אוששו על-ידי המערער 1 בחקירתו לפני הרשם.

(ג)                  טענות נוספות שהעלו הצדדים לפני הרשם - לרבות: הריסת הנכס על-ידי המשיבים ובנייתו מחדש ללא היתר, היעדר פיקוח הנדסי ראוי, הצהרה כוזבת על שטח הנכס המאושר וקיומם של ליקויי הנדסה ובטיחות בנכס - לא גובו בראיות, ולמצער - לא גובו בראיות מספיקות.

(ד)                 הרשם קבע עוד שגרסת המערערים לא התיישבה היטב עם הראיות החלקיות שהוצגו ושגיבו, במידה מסוימת, את גרסת המשיבים. אשר על-כן קבע הרשם כאמור שקיימות ראיות לכאורה להוכחת עילת התביעה במידה ובהיקף הנדרשים במסגרת הליך בחינת בקשה להטלת עיקול זמני.

(ה)                הרשם הנכבד קבע, שמצבם הכלכלי של המערערים - חרף המשכון הרובץ על ביתם נושא העיקול, ומשכון נוסף הרובץ על רכבם ועל פיקדון שבבעלות המערער 1 - אינו כה רעוע, אלא שמצב כלכלי כזה או אחר אינו חזות הכל, ויש לבחון קיומו של חשש סביר להכבדה על ביצוע פסק הדין מכלל הנסיבות, ובעיקר מכתב התביעה והבקשה לעיקול. בכתב התביעה נטענות טענות בדבר הטעיית הרשויות והמשיבים על-ידי המערערים, ועובדה זו מובילה למסקנה, שקיים חשש כלשהו להכבדה מסוימת על ביצוע פסק הדין בעתיד.

(ו)                  הרשם הנכבד העיר, שיש לכאורה ממש בטענה ששווי הנכסים הכפופים לצו העיקול גבוה מסכום העיקול, והציע שהצדדים יסכימו, על בסיס חוות דעת שמאית, לייחד נכס משוחרר של המערערים לטובת העיקול נושא הבקשה, בכפוף לראיות מספיקות ולהגשת בקשה מתאימה לבית המשפט.

3.                    טענות המערערים

(א)                הרקע לבקשת צו העיקול הזמני הוא ביטול ההסכם שלא כדין על ידי המשיבים והיא הוגשה על בסיס עילה, לגביה קיימת תניית ויתור חתומה על ידי המשיבים. לפיכך הותרת העיקול הזמני על כנו מהווה פגיעה קשה ובלתי מידתית בזכותם של המערערים לקניין.

(ב)                 מוסד העיקול הזמני לא נועד לשתק כלכלית ולפגוע בקניין הנתבעים בשלביו הראשוניים של ההליך המשפטי בהם טרם ניתן מענה ראוי לטענות כלפיהם. זאת בפרט נוכח העובדה שלא קיים חשש להברחת נכסים ונוכח הפגיעה בשמם הטוב ובמוניטין של המערערים בעצם הטלת העיקול הזמני ובהותרתו על כנו.